הצוות שלנו

דרכי החינוכית הלא פורמלית החלה לפני כמעט 16 שנים כשבני הבכור נולד. מאותו רגע החל לבעבע בי הדחף למצוא את הדרך לחקור ולגלות עוד על עצמי ולהרחיב את תפיסת עולמי החינוכית. את דרכי החינוכית הפורמלית התחלתי 7 שנים לאחר מכן, עם הולדת בתי השנייה, כשהחלטתי לעשות הסבה לחינוך. לכל אורך הדרך, הפורמלית והלא-פורמלית, אני מגלה עוד ועוד דברים על עצמי ובארבע השנים האחרונות, מאז החיבור שלי לחינוך הדמוקרטי, אני מרגיש שהגעתי למקום אותו חיפשתי. ומאז שמתי לעצמי למטרה לקדם מציאות שבה כל מי שירצה לילדיו חינוך דמוקרטי, יוכל לעשות זאת.

​

אני רואה בעשייה החינוכית שליחות. בעיניי, להיות איש חינוך מתחיל ברצון להיות חלק משפיע ומשמעותי בעיצוב עתידה של החברה בה אני חי. בהמשך לכך, אני לא מאמין שניתן לשמר לאורך זמן חברה דמוקרטית המבוססת על מערכת חינוך אוטוקרטית וריכוזית. על כן, כחלק מעיצוב החברה, אני רואה שליחות בהפצת תפיסה חינוכית המבוססת על ערכים דמוקרטיים.

​

לתפיסתי, כל מערכת חינוכית חייבת להיות מבוססת על שתי הנחות יסוד:

1. למידה משמעותית מבוססת על כך שהלומד יבחר לקחת חלק בתהליך הלמידה. הפועל היוצא של ההנחה הזו הוא שילדים אמורים לאהוב ולבחור לבוא לבית ספר.

2. תפקידה המרכזי של מערכת חינוכית הוא יצירה ושימור של חדוות למידה. מערכת שמייצרת הימנעות ורתיעה מלמידה אינה מקיימת את תפקידה.

כאשר שמים את שתי הנחות היסוד הללו בראש מעייניה של המערכת החינוכית – ההבדלים בין זרמי החינוך השונים מצטמצמים משמעותית.

​

אני מאמין שחינוך הוא תהליך הוליסטי. הוא לא יכול להיות תהליך שמתחיל ונגמר בבית הספר. תהליך חינוכי הוא תהליך שלם המכיל את כל תחומי החיים של הלומד ומבוסס על שיתוף פעולה ביניהם. על כן, תהליך חינוכי צריך להיות מבוסס על קהילה, הכוללת ילדים, הורים ואנשי צוות, אשר מסכימים ביניהם על ערכים משותפים וכללי יסוד.

ולסיום, אני רואה חשיבות עליונה בכך שתהליכי למידה יהיו תוצר של מערכת יחסים מכבדת בין הלומד ואיש החינוך, המבוססת על ראיית הילד כאדם בעל רצונות, שאיפות וחוזקות המייחדים אותו.

​

אני מרגיש בר מזל שיש לי הזדמנות לעשות את הדברים שאני מאמין בהם.