תקציר: במרכז הסיפור של בית החינוך שלנו עומדת התפיסה כי חינוך מתחיל ביצירת מערכות יחסים, אמון וסביבה בטוחה ותומכת. המטרות האישיות והחברתיות העומדות לפתחנו מתמקדות בילד כאדם ייחודי, כאשר תפקידנו כבית חינוך הוא לאפשר לו לגלות את עצמו ולהתפתח בדרכו כאינדיבידואל, כלומד עצמאי וכחלק משמעותי בחברה בה הוא חי.
החינוך הדמוקרטי - תפיסה חינוכית: ראשית עלינו להכיר בעובדה שהסיפור אותו אנו מעוניינים לייצר עבור בית החינוך שלנו הינו מהפכה חינוכית בפרט ותפיסתית בכלל, עבור רוב מי שגדל והתחנך המערכת החינוך המסורתית. על מנת לייצר בסיס משותף למהפכה כזו עלינו לייצר יישור קו מוסכם במושגי יסוד כגון: חינוך, למידה, בית ספר, מורה, תלמיד, הערכה, דמוקרטיה, קהילה, מעורבות ועוד. את יישור הקו הזה יש לקיים בתהליך למידה מעמיק (של ההורים), כזה שמלווה ומקביל לתהליך הלמידה של הילדים. ובינתיים, עצם ההכרה בכך שמדובר במהפכה זו התחלה מספקת ומכאן נתחיל לבנות את התפיסה החינוכית שלנו.
ראשית - מעט על חינוך:
לתפיסתנו, החינוך מתחיל בתקשורת ומערכות יחסים. כדי לייצר עבור כל ילד\ה סביבה מיטבית לצמוח ולהתפתח בה במשך שנים, יש להשקיע משאבים רבים על מנת להכיר את הילד, כמו גם להפוך את בית הספר ל"מעבדה" חמה ובטוחה בה יכול הילד להתנסות בחוויות שונות, להתאמן על מיומנויות שונות, להבין איך נוח לו יותר ללמוד ולהיות שותף בהתנהלות חיים בקבוצה ובקהילה.
אם מטרת החינוך היא יצירת סביבה בטוחה עבור הלומד לצמיחה והתפתחות - או במילים אחרות, ללמוד - מהן, אם כן, מטרות הלמידה?
יש מטרות רבות ללמידה. כל תפיסה חינוכית ואפילו כל מוסד חינוכי קובעים את המטרות המרכזיות שלהם עפ"י סדר עדיפויות אידאולוגי. בנוסף, כפי שאנו רואים זאת, בבית חינוך יש שני סוגים מרכזיים של מטרות: 1 . מטרות אישיות - כאלה העוסקות בפרט, בהתפתחותו האישית וביעדים שהוא קובע לעצמו. 2 . מטרות חברתיות - כאלה העוסקות בתפקידו של הפרט בעיצוב החברה ובהשתלבותו בה. מעצם הגדרתו של החינוך הדמוקרטי כחינוך אישי, כזה הרואה את הילד כאינדיבידואל, כך המטרות האישיות יתמקדו בפיתוחו של הלומד כפרט:
פיתוח הלומד העצמאי - אדם שאינו תלוי בגורם חיצוני כדי להניע תהליכי למידה. אדם המכיר בערכה של הלמידה ויודע ליהנות ממנה, מכיר בערכן של ההתמדה ושל המחויבות לתהליכים אותם בחר. אדם שלא חושש מהתנסויות ושואף להצליח בדרך בה בחר ללכת.
פיתוח האדם העצמאי - אדם שמכיר את עצמו, את החוזקות שלו, את תחומי העניין שלו, את יכולותיו ומגבלותיו, מסוגל לגבש דעה ולעמוד עליה, לבחור דרך ולהתמיד בה ולקיים תהליכי רפלקציה והפקת לקחים.
פיתוח האדם הערכי - אדם שזכויות האדם הן נר לרגליו והוא רואה בהן קווי יסוד להתנהגות של אחרים כלפיו ולהתנהגותו כלפי בני אדם אחרים.
חלק מרכזי ביצירת סביבה אחרת, כזו המאפשרת לילד למצוא את עצמו, הוא לנתק אותו מתהליכים המשווים אותו ללומדים אחרים, מתוך הבנה שההשוואה הזו מקורה בצורך של המערכת, ולא בצורך של תהליך הלמידה של הילד.
בנוסף, אנו רואים ברכישת ידע בשפה - עברית, אנגלית או מתמטיקה - כלי משמעותי בפתיחת עולמות נוספים של ידע, מיומנויות, חוויות, ובכך נדבך מרכזי באפשרות של הלומד לבחור את דרכו. אולם, השפות הללו היו כנראה שלושת מקצועות הלמידה הכי חשובים במערכת החינוך גם לפני 50 שנים וגם לפני 70. האם אנחנו באותו מקום גם היום? האם עולם הידע, עולם הערכים, שוק העבודה - האם כל אלו עמדו במקומם? כמובן שלא. לכן, לא יכול להיות שנקיים עדיין מערכת חינוך שתכליתה זהה. החינוך הדמוקרטי מייצר לעצמו תמיד מרחב גמישות כמערכת, ועובד עם הילדים בחניכה אישית וקבוצתית. הילדים לא צריכים מורים וידע כמו שהם צריכים שיחה, תמיכה, אהבה והכוונה. במערכת שזו תפיסתה החינוכית לא יכול להיות שיח מיושן על הישגיות אובייקטיבית אלא על הישגיות סובייקטיבית המסתמכת על יעדים אישיים שהלומד מציב לעצמו.
עד כה לא דיברנו כלל על 'דמוקרטיה'. כאן נכנסות המטרות החברתיות של הלמידה:
פיתוח האדם החברתי - אדם הרואה עצמו כחלק מחברה אנושית, רואה עצמו אחראי לעיצובה, חש ערבות הדדית עם החברים בה וחש הזדהות עם ערכיה.
פיתוח האדם היוזם - אדם המקבל עליו את כללי החברה בה הוא חי ועם זאת מכיר ביכולתו לשנות אותם ולהשפיע עליהם במסגרת מוסדותיה. אדם המכיר בזכותו, במסגרת היותו חלק מחברה דמוקרטית, להיות חלק מרכזי ומשמעותי בתהליכי קבלת החלטות המשפיעים עליו ועל החברה בה הוא חי.
המערכת הזו, בהכרח, מגיעה להישגים בתחומים רבים ויש מחקרים רבים על כך. אבל המדדים האובייקטיביים של העולם הישן מתקשים בהערכה מלאה של האיכויות והמטרות של מערכת מעודכנת ורלוונטית יותר.
מכאן, לא יכולה המערכת להתמקד ב"הישגים אובייקטיביים". כדי להתמקד במטרות שציינו, צריך מקצועיות, צריך משאבים, צריך צוות מתואם, ובוודאי לא יכול להיות פוקוס על הערכים והמטרות הללו באותה עת שרודפים אחרי מטרה אקדמית אובייקטיבית.
במילים אחרות, במקום לסמן מטרה אובייקטיבית (לדוגמה בגרויות) ולשלוח כל ילד להתמודד אתה באופן סובייקטיבי, אנחנו עובדים עם הילדים על הסובייקטיבי שלהם כל הזמן. זה על השולחן. זה יותר אמיתי ומדויק. ההנחה היא שברגע שלילד יש את בסיס הידע והמיומנויות כדי להכיר את עצמו ולבחור את מסלולו, נוכל כמערכת תומכת ביחד עם הילד, לפרוט את הדרך והאמצעים ל"הליכה" באותו מסלול (ידע, כלים (גם בגרויות הם כלי), מיומנויות, משאבים וכו').
ברור שכל מגוון העשייה בבית החינוך הוא נגזרת של הסיפור:
מבנה ארגוני המבוסס על אמון הקהילה במוסדות בית החינוך, ונותן דרכם לילדים את האפשרות להיות חלק משמעותי מכל תהליכי קבלת ההחלטות, ובכך לקחת אחריות על חייהם.
תרבות ארגונית המבוססת על אמון בילדים ועל הבנה כי שני התפקידים החשובים ביותר של החברים המבוגרים בקהילה (הורים וצוות כאחד) הוא להוות מודל לחיקוי וליצור פלטפורמה עבור הילדים דרכה יוכלו ליישם את הדברים שלמדו.
תפיסה חינוכית אשר אינה יוצרת "היררכיה של תחומי למידה" ואינה מגבילה את תהליכי הלמידה רק למקצועות הלימוד או לכותלי הכיתה, אלא רואה בכל חוויה והתנסות כהזדמנות ללמידה משמעותית.
תפיסת הערכה שרואה את הלומד כאחראי על תהליך הלמידה שלו, ואת תהליך הלמידה כתהליך אישי שאין שום הגיון להשוותו לתהליכים של לומדים אחרים.
על הנושאים הנ"ל ורבים אחרים, וגם על יצירת ההגדרות עליהן דיברנו בתחילת המסמך, אנחנו עובדים ביחד, כקהילה, במהלך השנה בפלטפורמות שונות: מפגשי הורים, מסמכים כגון זה, פודקאסטים, סרטונים ועוד.