אנחנו חווים בימים אלו את אחד המשברים הגדולים והמורכבים שידענו בדורנו. העולם מושבת, חוסר הוודאות מורגש כל העת והשיא עוד לפנינו.
דווקא בזמן כזה אני מצטער לומר שמערכת החינוך מקבלת נכשל גדול. אני אומר זאת בעצב, כחלק מהמערכת הזאת וכמי שמכיר מקרוב את המורים המדהימים ואת העשייה הבלתי פוסקת שלהם למען הילדים.
אז למה 'נכשל'? תקופה כזו היא הזדמנות פז עבור מערכת החינוך להמציא את עצמה מחדש. להתאים את עצמה לתקופה שבה המידע נגיש לכולם, תהליכי החינוך תלויים בפיתוח מיומנויות למידה עצמאית, ההגדרות הישנות של 'בית ספר', 'מורה' או 'למידה' כבר לא רלוונטיות וערכים כמו חופש בחירה, אחריות, יוזמה ומעורבות נמצאים במשבר. ולאור הזדמנות כזו, הבחירה של המערכת להבליט דווקא את כל התחלואים הישנים שלה זועקת לשמיים:
1. המערכת שכחה כבר מזמן "של מי הילדים" (אני אומר את זה בזהירות רבה כיוון שאפילו לנו, ההורים, אין זכות להגיד שהילדים "שלנו"). מי אחראים על בחירת הערכים עליהם הילדים יגדלו, מי אחראי לשמור על בטחונם, מי אחראי לתווך להם, לתמוך בהם ולעבור איתם תקופות קשות ומשברים עולמיים. דווקא בתקופה כזו, במקום להיות לעזר להורים ולילדים, המערכת בוחרת להיות גורם לחץ בניסיונות מגוחכים לכפות החתמת נוכחות, ביצוע כמות מטורפת של מטלות, איומים בהורדת ציונים ועוד ועוד.
2. מערכת שמבססת את תפיסת עולמה על שליטה וציות, מאבדת את הצפון כשהשליטה צריכה להיעשות מרחוק. עם השם המכובס "למידה מרחוק" המערכת מנסה לשמר את יחסי השליטה-ציות המתקיימים יום יום בבתי הספר. במקום להציע, לאפשר, לתמוך ולסייע, המערכת בוחרת לכפות.
3. הרדיפה אחרי הספקים לא עוצרת אפילו בפני הקורונה. הצורך לעמוד ביעדים חסרי הגיון ממשיך גם עכשיו. כמויות מטורפות של עבודות, משימות ומטלות, מלוות באיום עתיק היומין "זה עם ציון", נכפות הילדים ועל ההורים בזמן התמודדות עם השגרה החדשה.
4. וכמובן שהמערכת לא מפספסת הזדמנות לא לתמוך במורים. מהיום הראשון של ההשבתה נשמעו קולות שהתרעמו על כך שהמורים "יצאו לחופש" ועדיין מקבלים שכר. על רקע תגובות שנעו מחל"ת ועד עבודה באוגוסט, ההתמודדות של המערכת עם הלחץ החברתי הזה הוא להעביר את הלחץ הזה למורים. על מנת שכולם ימשיכו להרגיש שהמורים "עושים משהו" בתמורה לשכר שהם מקבלים הם נאלצים לרדוף אחרי נוכחות התלמידים, לכפות עליהם לבצע מטלות ולבקש מההורים לסייע להם בתהליך הכפייה.
אז מה עושים? איך גורמים למערכת החינוך לעשות את התהליך המתבקש הימים אלו ולהמציא את עצמה מחדש? לעשות בדק בית ולרפא את התחלואים? פשוט אומרים 'לא'!
אנחנו ההורים אומרים למערכת החינוך 'לא'!!! לא החתמת נוכחות. לא לכפייה של מטלות ומשימות. לא לכפייה של שיעורים מקוונים. לא להתערבות הבלתי נסבלת בשגרת היום של המשפחה. לא ללחץ המיותר שנגרם מה"למידה מרחוק".
מה כן? יצירת פלטפורמות אינטרנטיות שיהוו הזדמנויות עבור הילדים להיפגש, לדבר, לבדוק, לגלות ולשתף. פשוט להיות שם - מי שירצה, יבוא. זו ההזדמנות של מערכת החינוך להיות גורם תומך ומחזק ולא גורם מלחיץ. האם היא מסוגלת לכך? בהחלט!!! וזה תלוי רק בנו, ההורים. מחזירים את השפיות לתקופה לא שפויה!!!